בחיים לא הרגשתי יותר גרוע
מנהלים: kabanist, Sir Psycho Sexy
בחיים לא הרגשתי יותר גרוע
אז ככה... זוכרים שהיה לי אייפד ומכרתי? אמא שלי קנתה לי את האייפד לפני חודשיים. (תכל'ס זה מהכסף שלי שאני מקבל קצבה מביטוח לאומי אבל אסור לי להשתמש בו כי הרוב הולך לשכר דירה...) לפני שהיא קנתה לי את האייפד הייתי במצב נפשי מאוד גרוע, אז ביקשתי שתקנה לי אייפון 4 כדי להעביר את הזמן בהפסקות באשפוז יום בגהה. זה היה באמצע השבוע והיא אמרה לי שנלך לקניון ביום ראשון. מעולם לא פיתחתי ציפיות יותר מאשר אז. ואז הגיע יום ראשון והלכנו לקניון. ואז גיליתי שלכל החברות נגמר האייפון 4. זה נכון האמרה "כגודל הציפיות כן גודל האכזבה". הרגשתי אז מרוסק (נפשית). אמא שלי הציעה שנחכה כמה ימים עד שיגיע (עזבו שכמה שבועות אחרי זה עדיין לא הגיע) אבל זה היה מאוחר מדי בשבילי. אני שונא לחכות וכשהציפיות שלי התרסקו חשבתי להתאבד. נכון, כבר כמה שבועות לפני חשבתי כל הזמן להתאבד, אבל ביום הזה זה היה רציני. הרגשתי ריק תהומי, ואקום בלתי אפשרי. יותר נכון לומר שלא הרגשתי כלום. מת בפנים. כבר עבר לי בראש איך שאני אעשה את זה. אבל אז חשבתי שאם אין אייפון 4 אז אולי אני אקנה אייפד וזה עדיף על כלום... אז אמרתי לה והיא קנתה לי אייפד. נהניתי ממנו די הרבה זמן אבל בשבועיים האחרונים נהניתי ממנו פחות ופחות עד שממש נמאס לי ממנו (עכשיו אני מתחרט שמכרתי ואני מתגעגע אליו). היה לי כל סיבה בעולם למכור את האייפד: כבר הגעתי למצב שהשתמשתי בו אולי שעה בכללי ביום, וה100 שקל לחודש שאמא שלי הקציבה לי לחודש לסיגריות פשוט לא הספיקו לי. אז היום מכרתי את האייפד. מיד אחרי שעשיתי אז הרגשתי התרסקות יותר גדולה מאשר היום ההוא. לא התרסקות עם רצון להתאבד, אלא התרסקות עם רצון לקבור את עצמי, להיעלם. אז היה לי כך וכך כסף ונסעתי לקניון וקניתי מצית זיפו ב170 שקל מתוך הכסף של המכירה. אבל עדיין הרגשתי (ואני מרגיש) חרא. חזרתי מהקניון לפני שעה ואני בחרדה עצומה שאמא שלי תגלה שמכרתי (היא לא הסכימה שאני אמכור). אני יודע שהיא תגלה לבסוף, ואני יודע שחלק גדול מהתחושה הגרועה שאני מרגיש זה בגלל שאני שומר את זה בפנים ולא מספר לה, ואני חושב שאני ארגיש יותר טוב אם היא תדע, אבל אני לא בטוח. כבר אי אפשר לדעת כלום. יכול להיות שאני ארגיש יותר גרוע. לא חושב שהפריקה הזאת תעזור לי להרגיש יותר טוב, אבל אולי יש לכם עצות
קבל תיקון, לא נהניתי, השתמשתי.Navidshi כתב:נהניתי ממנו די הרבה זמןשום דבר לא מביא לי הנאה יש לי אנהדוניהStep aside Zeno, here comes Kroen!ואם יותר לי לומר שזה מחמם את הלב לראות שהמודרטורים שלנו מעודדים threads נטולי עניין ציבורי שעוסקים בפולחן האישיות העצמי של משתמשים. או שאולי זו צרבת.
למה אין טיפול יעיל לסרטן?אדם כתב:למה אין טיפול יעיל לאנהדוניה?
אנהדוניה היא תסמין, לא מחלה, וכמו שכבר אמרתי בדיון אחר דומה לזה, הבעייה היא שאתה פשוט מסרב להנות ממה שהחיים מציעים ובמקום זה מנסה לעודד אחרים (בעזרת דיונים כמו זה) למצוא לך פתרון מיידי שכן יאפשר לך להנות (שזה קצת פרסוקסלי). אם במקום לנסות לשכנע את העולם שאתה מסכן תעצור ותחשוב רגע: "יש לי משפחה, יש לי גג מעל הראש, מה בעצם אני צריך עכשיו לעשות כדי להנות ומה מפריע לי לעשות את זה?" בלי לתרץ לעצמך שקיים אצלך איזה משהו חריג שפשוט לא מאפשר לך להנות. תתחיל בלנסות דברים שאחרים מוצאים מהנים, תן לכל דבר את הזמן ניסיון שלו ואם הוא לא כיף אז תמשיך עוד קצת לפני שאתה פוסל אותו.
כמה רעיונות שבאים מניסיון אישי:
1. שאיפה להגעה לרמת תחרותית במשחק מחשב כלשהו. זה נגיש, תמיד מאתגר כי תמיד יהיה מישהו יותר טוב ויצא לך להפגש עם הקהילה הישראלית שמשחקת את המשחק ומן הסתם יהיה על מה לדבר איתם.
2. נגינה בכלי / יצירה ועריכה של מוזיקה. זה אף פעם לא נגמר ותמיד מאפשר לך למצוא לעצמך אתגר חדש. בנוסף כיף לראות בעצמך את ההתקדמות והשיפור ובהמשך גם להראות לאחרים.
3. מניפולציה של עצמים קטנים (ג'אגלינג, עטים, קלפים) אמנם זה לא עיסוק נפוץ במיוחד אבל מניסיון שוב, מדובר בתחביב בלי סוף שתמיד אפשר להשתפר ולהראות לשאר וגם כאן קיים אלמנט של קהילה של אנשים עם אותו תחביב. במקרה שלי נמשכתי מהסרטון הבא: והחלטתי ללמוד את הנושא, אולי גם לך יבוא?
ואני שוב מבקש, אל תפסול את כל הפוסט הזה מיידית ותזרוק אותו האללה, פשוט תנסה.. מה יש לך להפסיד?
כמה רעיונות שבאים מניסיון אישי:
1. שאיפה להגעה לרמת תחרותית במשחק מחשב כלשהו. זה נגיש, תמיד מאתגר כי תמיד יהיה מישהו יותר טוב ויצא לך להפגש עם הקהילה הישראלית שמשחקת את המשחק ומן הסתם יהיה על מה לדבר איתם.
2. נגינה בכלי / יצירה ועריכה של מוזיקה. זה אף פעם לא נגמר ותמיד מאפשר לך למצוא לעצמך אתגר חדש. בנוסף כיף לראות בעצמך את ההתקדמות והשיפור ובהמשך גם להראות לאחרים.
3. מניפולציה של עצמים קטנים (ג'אגלינג, עטים, קלפים) אמנם זה לא עיסוק נפוץ במיוחד אבל מניסיון שוב, מדובר בתחביב בלי סוף שתמיד אפשר להשתפר ולהראות לשאר וגם כאן קיים אלמנט של קהילה של אנשים עם אותו תחביב. במקרה שלי נמשכתי מהסרטון הבא: והחלטתי ללמוד את הנושא, אולי גם לך יבוא?
ואני שוב מבקש, אל תפסול את כל הפוסט הזה מיידית ותזרוק אותו האללה, פשוט תנסה.. מה יש לך להפסיד?
"You had a window of opportunity, but you threw the latter out of the former."
-
- Moderator
- הודעות: 4093
- הצטרף: 08/9/2002 , 2:00
- מיקום: קריית מוצקין
- אמר/ה תודה: 0
- קיבל תודה: 0
אני עדיין מנסה להבין איך הכל מסתדר, יש יותר מדי חורים בהכל. מצד אחד אתה לא נהנה מכלום ומשתעמם מהכל, ומצד שני, כל היום מקשקש פה ומעצבן את כולם (אני די בטוח שיש פרס על הראש שלך), ועושה רושם שאתה די שואב מזה הנאה ולא משתעמם מזה כי עובדה, אתה ממשיך עם זה.
פעם אחרונה ענית שגם הפסיכיאטר שלך לא יודע למה זה ככה, אבל לי יש רעיון חדשני ומטורף ללמה זה ככה- כי אתה שקרן. או שבכלל אין לך את הבעייה הנפשית הזאת אלא אתה סתם זקוק לתשומת לב ורחמים ויחס (יכול להיות שזה נובע מזה שההורים שלך לא אהבו אותך, אולי התנכלו לך בבי"ס), או שאתה משקר לפסיכיאטר שלך כי זו הדרך שלך להתחמק מהאחריות של להיות בן 22 באמת, מנושא הצבא (שלא עשית) לנושא העבודה (שאתה לא עושה) ולנושא קידום החיים שלך באופן עצמאי. וזה יכול להיות דווקא בגלל שאמא שלך פינקה אותך יותר מדי, ואז בעצם אתה פוחד מהכישלון של לעשות לבד, או שאתה עצלן.
הבעייה האמיתית היא שגם חברי הפורום לא מספיק בוגרים בשביל להבליג ולהתעלם מההודעות הטיפשיות וחסרות הטעם שלך, או שאנחנו לפעמים מקבלים פרצים של יצר טוב ומנסים לעזור לך (שתמיד נענה בזלזול מצידך, ואז אנחנו מתעצבנים למה השקענו בך זמן ומחשבה), וככה בעצם אנחנו מאכילים אותך, והגלגל ממשיך להסתובב לו...
עזוב שיש בך תכונה עוד יותר מעצבנת (לטעמי), מן אהבה לבדיקת הגבולות של האנשים, בינם גם חברי הסגל הניהולי של הפורום- כי אתה עושה הכל בערך על האזור האפור של החוקים. אותי אישית זה מרתיח, כי זה נורא מזכיר לי חיילים של לשעבר שתמיד היו בודקים גבולות שלי, עד שהם הבינו שגבולות גם משתנים ואז חוטפים בראש.
פעם אחרונה ענית שגם הפסיכיאטר שלך לא יודע למה זה ככה, אבל לי יש רעיון חדשני ומטורף ללמה זה ככה- כי אתה שקרן. או שבכלל אין לך את הבעייה הנפשית הזאת אלא אתה סתם זקוק לתשומת לב ורחמים ויחס (יכול להיות שזה נובע מזה שההורים שלך לא אהבו אותך, אולי התנכלו לך בבי"ס), או שאתה משקר לפסיכיאטר שלך כי זו הדרך שלך להתחמק מהאחריות של להיות בן 22 באמת, מנושא הצבא (שלא עשית) לנושא העבודה (שאתה לא עושה) ולנושא קידום החיים שלך באופן עצמאי. וזה יכול להיות דווקא בגלל שאמא שלך פינקה אותך יותר מדי, ואז בעצם אתה פוחד מהכישלון של לעשות לבד, או שאתה עצלן.
הבעייה האמיתית היא שגם חברי הפורום לא מספיק בוגרים בשביל להבליג ולהתעלם מההודעות הטיפשיות וחסרות הטעם שלך, או שאנחנו לפעמים מקבלים פרצים של יצר טוב ומנסים לעזור לך (שתמיד נענה בזלזול מצידך, ואז אנחנו מתעצבנים למה השקענו בך זמן ומחשבה), וככה בעצם אנחנו מאכילים אותך, והגלגל ממשיך להסתובב לו...
עזוב שיש בך תכונה עוד יותר מעצבנת (לטעמי), מן אהבה לבדיקת הגבולות של האנשים, בינם גם חברי הסגל הניהולי של הפורום- כי אתה עושה הכל בערך על האזור האפור של החוקים. אותי אישית זה מרתיח, כי זה נורא מזכיר לי חיילים של לשעבר שתמיד היו בודקים גבולות שלי, עד שהם הבינו שגבולות גם משתנים ואז חוטפים בראש.
-
- Solemn master
- הודעות: 10683
- הצטרף: 18/1/2004 , 17:22
- מיקום: הוד השרון
- אמר/ה תודה: 0
- קיבל תודה: 0
- יצירת קשר:
אם רק היה אפשר לעשות "לייק" לתגובה...SPS בהחלט היית מקבל.
ואני תמיד אמרתי שאני לא מבין למה לא עשו לו באן עד עכשיו...אולי עכשיו?
ואני תמיד אמרתי שאני לא מבין למה לא עשו לו באן עד עכשיו...אולי עכשיו?
אני משדר משחקים מכל הפורמטים בmagic online בלינק הבא למי שמעוניין-
http://www.twitch.tv/nivshm
http://www.twitch.tv/nivshm