Death is Only the Beginning - פאנפיקשן של הארי פוטר (בעברית)

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 23/10/2011 , 17:31

(כן, אפשר לקרוא לזה "מוות הוא רק ההתחלה", אבל זה נשמע יותר מגניב באנגלית)

רקע: מתרחש מספר חודשים אחרי הפרק האחרון של "אוצרות המוות" (לפני האפילוג). הארי, רון והרמיוני חוזרים להוגוורטס כדי להשלים את שנתם השביעית ללימודים. הסיפור יהיה על אפוקליפסת זומבים בעולם הקוסמים.

פרק ראשון
השנה התחילה כל כך רגיל שהארי כמעט שכח מה קרה לפני חודשים מועטים . הוגוורטס חזר למתכונתו הקודמת, והדבר היחידי שהשתנה זה שעכשיו ג'יני היתה איתם באותה שכבה. הארי נשאר הקפטן של קבוצת הקווידיץ', הרמיוני מונתה למדריכה ראשית ורון עשה את הדבר החכם בזה שהחליט לפרוש מתפקידו כמדריך, שעכשיו הועבר לג'יני. בחודש הראשון ללימודים עוד דיברו הרבה על המאורעות שהובילו למותו של וולדמורט, אבל אחר כך זה התחיל לשכוך והנושא החם הבא היה הכשיפומטרי. לפחות, נושא חם מבחינתה של הרמיוני.
"באמת, הרמיוני!" אמר רון באחד הבקרים. "הבחינות עוד המון זמן, תפסיקי להציק לנו!"
"זה גם מה שאמרת על הבגרויות," הזכירה לו הרמיוני. "וראינו לאן זה הוביל אותך."
"הרמיוני, זה שאת לא מרוצה מזה שלא קיבלת קס"מ בכל המקצועות לא אומר שאני לא מרוצה מהציונים שלי."
יש דברים שלעולם לא משתנים, חשב הארי בחיוך עוד מסתכל על רון והרמיוני רבים.
ואז שפתיים רכות פגשו בשפתיו כשג'יני התיישבה עליו.
זה הפסיק את הויכוח.
"הארי!" נסער רון. "אמרתי לך שאני לא מוכן שתתגפפו בפומבי ככה!"
"תראו מי שמדבר," אמרה ג'יני בחצי חיוך.
"זה שונה, הרמיוני ואני-"
אבל אז רון השתתק.
"רון, מה קרה?" אמר הארי והסתובב.
"על מה אתה מסת-"
אבל אז גם הארי ראה את זה.
מישהי באולם הגדול צרחה.
"הוא נשך אותי!" צרחה תלמידת שנה רביעית.
המורים נגשו לאזור במהירות.
"זכריה, מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה פרופסור מקגונגל. זכריה סמית הסתער עליה. היא הניפה את שרביטה וחבלים הופיעו מהאוויר וקשרו אותו, גורמים לו למעוד וליפול. הוא השתולל. היה לו מבט מזוגג בעיניים. שריטה מכוערת התנוססה על זרועו.
"את," הצביעה מקגונגל על התלמידה הנשוכה. "בואי איתי." היא סימנה להאגריד להרים את זכריה. "גם אתם," היא אמרה לשאר המורים.
לאחר שהם הלכו, השקט שהשתרר באולם הגדול נשבר בבת אחת.
"מה לעזאזל זה היה?" שאל רון.
"הרמיוני? הארי, איפה הרמיוני?"
"היא שם," הצביעה הארי על קבוצה גדולה של תלמידים. "בוא."
"אתה בטוח?" שאל תלמיד שביעית את חברו.
"מה?"
"מה קרה?"
"תהיו בשקט, תנו לו לדבר!"
ג'ייק, תלמיד שביעית מרייבנקלו, התחיל מהתחלה. "הוא הגיע ככה, אמרתי לו ללכת למדאם פומפרי אבל הוא לא הקשיב לי."
"הגיע איך? אתה מתכוון לשריטה?"
ג'ייק הנהן. "זכריה והמשפחה שלו היו בטיול בהאיטי. הוא אמר לי שאיזה מטורף שרט אותו. הוא לא אמר את זה לאף אחד אחר. כששאלו אותו הוא אמר שזו רק שריטה, שאין מה לדאוג. אבל עכשיו אני מבין."
"מבין מה?"
"זומבי. המטורף ששרט אותו, אני מתכוון. זה היה זומבי."
החדר השתתק, והיתה מן תחושה שאנשים לא ידעו אם לצחוק או לבכות. אבל אז מישהו צרח, וכמו מחלה מדבקת, תוך דקה כמעט כל מהאנשים באולם צרחו ורצו לכיוון היציאה.
הארי, רון, הרמיוני וג'יני רצו אחריהם. זה היה כאוס. ואז הארי הרגיש שהוא דורך על משהו רך.
"תעצרו!"
"מה זה?" שאל רון.
אבל הארי רק הסתכל למטה, ואז גם האחרים. על הרצפה שכב תלמיד שנה ראשונה עם סכין מזדקר מחזהו.
"כנראה הסכין עוד היה לו ביד כשהוא רץ, ואנשים רמסו אותו," אמרה הרמיוני.
הארי פתח את הפה להגיד משהו, אבל אז התלמיד המת פקח את עיניו וניסה לנשוך את הרגל של הרמיוני. רון מיד בעט בראשו והם רצו אחורה.
"מה לעזאזל?" הוא אמר. "אבל אף אחד לא נשך אותו, איך-"
"מאוחר מדי," אמרה הרמיוני, מסתכלת על התלמיד כשהוא קם על רגליו. הם היו היחידים שנשארו באולם הגדול. הילד רץ לכיוונם, נוהם.
"שתק!" צעק רון. "הרמיוני על מה את מדב-"
"תיזהר!" צרחה ג'יני, כי לא נראה שהלחש השפיע עליו. הארי תפס אותו מאחורה עם יד סביב צווארו. הילד ניסה לנשוך אותו.
"הוא כל כך חזק!" אמר הארי. "תעזרו לי!"
ואז הילד השתחרר מאחיזתו של הארי, תפס בידו בשני ידיו וכבר כמעט שנשך אותו כשקול מזוויע של פיצוח עצמות נשמע, והילד נפל ולא זז עוד. מעליו עמד נוויל לונגבוטום, מבט של תדהמה על פניו, מחזיק בידו מגש כסף מעוקם ונוטף דם.
"נוויל, אתה בסדר?" שאל הארי.
נוויל לא ענה.
"נוויל!" אמר רון ונענע אותו.
"כולנו הולכים למות," הוא אמר.
"מה? נוויל, על מה אתה מדבר?"
"נעלו את הטירה. אנחנו תקועים פה."
"למה?" דרש רון.
"זה לא ברור?" אמרה הרמיוני בקול כל כך חלש שכמעט לא שמעו אותה.
"מה? מה לא ברור?"
"הם לא יכולים לתת לנו לצאת מפחד שהנגע יתפשט."
"איזה נגע? את מדברת על זומבים? ברצינות?"
היא הנהנה.
"אבל למה הילד הזה הפך לאחד מהם?"
"זה בכל הטירה," אמרה הרמיוני.
"מה?"
"הנגע. זה לא משנה אם נושכים או שורטים אותך. אתה יכול למות אפילו מאבדה קדברה, בלי נשיכה ובלי שריטה, ואתה עדיין תחזור בתור אחד מהם. כל מה שהנשיכה עושה זה זיהום שמקרב אותך אל מותך, ואז בתור אל תחייתך. אני מניחה שהשריטה שזכירה חטף הייתה קטנה ונראתה לא מזיקה בהתחלה, זה למה לקח לזיהום כל כך הרבה זמן להרוג אותו."
"הרמיוני," אמר הארי, בולע את רוקו. "רון, ג'יני, נוויל-"
"מה קורה?"
הילד הנגוע עם הגולגולת המרוסקת קם על רגליו.
"רוצו!"

nigi · שליחה על ידי **nigi** » 23/10/2011 , 18:52

למה, פשוט למה?

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 23/10/2011 , 21:14

למה מה?
למה סיימתי כזה במתח?

nigi · שליחה על ידי **nigi** » 23/10/2011 , 21:41

Kroen כתב:למה מה?
למה סיימתי כזה במתח?

למה אתה מצפה שנקח משהו כזה ברצינות =.=

munchlax · שליחה על ידי **munchlax** » 23/10/2011 , 21:50

לדעתי זה טוב. אני ישבתי מרותק למחשב.

jooleeboolee · 23/10/2011 , 22:14

אוי, אתה והזומבים שלך...

אבל רק הערה אחת, לדעתי, הם גילו שמדובר בזומבים מהר מדי.

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 23/10/2011 , 22:34

הי, הם לומדים בבי"ס לקסמים, וגם אם הם לא למדו על זומבים עדיין בהתגוננות מפני כוחות האופל אתה יכול להיות בטוח שהרמיוני קראה על זה (ועל מיליון דברים אחרים) בזמנה החופשי.

jooleeboolee · 23/10/2011 , 22:36

אבל כל מה שמעניין בסיפורי הזומבים שסה משהו חדש, שעוד לא ראו, אז לא יוגעים איך להתגונן ממנו

tomeriko · שליחה על ידי **tomeriko** » 23/10/2011 , 22:47

היית צריך למשוך את הגילוי עוד קצת.

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 23/10/2011 , 22:54

jooleeboolee כתב:אבל כל מה שמעניין בסיפורי הזומבים שסה משהו חדש, שעוד לא ראו, אז לא יוגעים איך להתגונן ממנו

זומבים שלא מתים מהרס המוח מספיק חדש בשבילך?

אוריאל · 24/10/2011 , 1:55

לא יודע, אני לא אוהב סיפורים שרצים בכזו מהירות(חוץ מזה שאני לא חובב גדול של פאנפיק), אין פה תחושה של "סיפור", ברגע שזה זז כ"כ מהר יש יותר תחושה של "ספר היסטוריה".

למה הרמיוני יודעת שזה מתפשט בלי נשיכה או שריטה? היא לא בדקה כלום על התלמיד הזה.
הייתה פה הרבה יותר מדי "עבודת ניחוש"(יש תרגום אמיתי לביטוי GuessWork?) לטעמי.

לגבי הטוויסט של לקחת את הזומבים לעולם הקוסמים, נראה לי שבסופו של דבר זה לא מתאים פשוט כי הקוסמים יכולים פשוט לכלוא אותם, זה כמו לכתוב על הג'וקר נגד סופרמן(בלי קריפטונייט, כן?), כל סיפורי האימה על זומבים מתבססים על מאזן כוחות מסוים שמופר פה..

עריכה - הבהרה: לפני שזה מתפתח לכיוון הזה - הכל פה דעות אישיות/ביקורת בונה, לא משהו אישי נגדך ולא נסיון רדיפה או משהו כזה.

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 24/10/2011 , 11:13

למה ניחוש? הרי ידוע שהרמיוני יודעת גם דברים שעוד לא לימדו אותם, וזה לא שהמצאתי שיש זומבים, זה דבר שקיים בעולם הקוסמים. אם אתה זוכר אז קווירל בספר הראשון אמר שהוא קיבל את הטורבן שלו מנסיך אפריקאי על זה שעזר להם לגרש זומבים. זה אם הוא באמת עשה את זה או לא זה לא רלוונטי, כי אם אנשים פקפקו במשהו זה אם הוא עשה את זה או לא, אף אחד לא קם ושאל "אבל מה זה זומבי?"

אוריאל · 24/10/2011 , 12:22

Kroen כתב:למה ניחוש? הרי ידוע שהרמיוני יודעת גם דברים שעוד לא לימדו אותם, וזה לא שהמצאתי שיש זומבים, זה דבר שקיים בעולם הקוסמים. אם אתה זוכר אז קווירל בספר הראשון אמר שהוא קיבל את הטורבן שלו מנסיך אפריקאי על זה שעזר להם לגרש זומבים. זה אם הוא באמת עשה את זה או לא זה לא רלוונטי, כי אם אנשים פקפקו במשהו זה אם הוא עשה את זה או לא, אף אחד לא קם ושאל "אבל מה זה זומבי?"

אבל אם יש כמה סוגים של "מגפות זומבים"(שמתפשטות בצורה שונה) אז איך הרמיוני יודעת שהוא לא ננשך או נשרט? ואם יש רק אחת אז איך חצי מהדיונים שם זה אם הוא ננשך או לא?

חוץ מזה, אם כבר, קווירל לבד פירק מגפה של זומבים? זה מחזק את הטענה שלי שאין פה מאזן כוחות, מעניין איך תצליח לכוון את הסיפור, ואני מקווה שלא יהיה מפוצץ בקטעים של "אבל הם יכלו לעשות X!"

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 24/10/2011 , 13:01

אל תדאג.

פרק שני
והם רצו. הם רצו כמו שהם לא רצו בחיים שלהם.
"אתה לא יכול לעזור להם!" צעק רון כשהארי פנה לכיוון תלמיד שזומבי אכל ממנו.
"רוץ!"
"לאיפה אנחנו הולכים?" שאל נוויל.
הקול היחידי היה קול הריצות והצרחות עוד הם חולפים על פני תלמידים מותקפים. נראה היה שכרבע מהאנשים שהם חלפו על פניהם כבר הפכו לזומבים.
"הארי, לאיפה אנחנו הולכים?" שאלה ג'יני.
"רגע, רגע, תנו לי לחשוב," התנשף הארי.
צרחה הגיעה מאחוריו.
יד מרקיבה תפסה בכתף של ג'יני. מזווית עיניו הארי שם לב לתלמיד שביעית חסון מסלית'רין שעצר זומבי עם שרביטו שהיה נעוץ בגרונו של הזומבי. "אבדה קדברה!" הוא צעק. דבר לא קרה. הזומבי נשך את הצוואר של התלמיד.
הארי הכה את הזומבי שכבר כמעט נשך את ג'יני.
"אאוץ'!" הוא אמר. אגרופו דימם. הזומבי הסתער בשנית.
"עזבו אותו!" צעק הארי. "עזבו אותו ורוצו!"
"לאיפה?" שאל רון.
"למשרד המנהל!" אמר הארי.
שתי דקות אחר כך הם כבר ניצבו מול הגרגויל בכניסה למשרד.
"ססמה?"
"אין לנו זמן לזה!" שאג הארי. "היפתח!"
"טעות," ענה הגרגויל בקול קר.
"זוז הצידה!" אמרה הרמיוני, מניפה את שרביטה.
"תתכופפו! בומברדה!" הקיר התפוצץ במטח של אבק. הם רצו לגרם המדרגות הנע, שעד מהרה הביא אותם למשרד. הם פתחו את הדלת ורצו פנימה. הם לא שמו לב שזומבי אחד השתרך אחריהם.
"הארי, מאחוריך!"
הארי הסתובב בדיוק בזמן לסגור את הדלת על הזומבי. דפיקה חזקה נשמעה. ואז עוד אחת. ועוד אחת. ואז קול ריסוק של עץ.
"הדלת לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן!" אמרה ג'יני, דמעות בעיניה.
המשרד היה ריק.
"תירגעו," אמר הארי בקול שקול. "ותנו לי לחשוב."
בדלת כבר נפער חור על ידי אחת הדפיקות של הזומבי.
"הארי, תעשה משהו!" בכה נוויל.
עינו של הארי תפשה ניצוץ אדום מארון פתוח חלקית.
החרב של גריפינדור.
הארי רץ מהר לארון ותפס את החרב.
הדלת נשברה. הזומבי רץ פנימה, נוהם.
בתנועה אחת חלקה התיז הארי ראשו של היצור. הזומבי נפל על ברכיו, ואז על חזהו.
החרב נפלה מידיו המיוזעות של הארי.
"מה עכשיו?" הוא שאל. "אנחנו לא יכולים להישאר פה. אנחנו צריכים לעשות משהו."
"חדר הנחיצות!" אמרה הרמיוני.
"מה?" שאלה ג'יני.
"נוכל להתבצר שם ולחשוב כבר משם על תכנית."
"את גאון," אמר רון.
"תמיד עם הטון המופתע," אמרה הרמיוני בחיוך.
"אה, הארי?"
"מה נוויל?"
"כדאי שתסתובב."
הארי הסתובב. מה שהוא ראה גרם לו לבלוע את רוקו.
הזומבי מחוסר הראש עמד על רגליו והסתער לכיוונו.

שליחה על ידי **kabanist** » 24/10/2011 , 13:30

אני חושב שאם אתה רוצה שאקרא את שמה שכתבת, אתה צריך קודם לקרוא את מה שאני כתבתי:

http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7 ... 1974440409

Tomer Cory · שליחה על ידי **Tomer Cory** » 24/10/2011 , 14:10

ניראה נחמד מעניין לאן זה ייתפתח.

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 24/10/2011 , 17:45

kabanist כתב:אני חושב שאם אתה רוצה שאקרא את שמה שכתבת, אתה צריך קודם לקרוא את מה שאני כתבתי:

http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7 ... 1974440409

אני לא קורא ספרים שהם לא פנטזיה (כן כן אפילו מד"ב אני לא קורא. אני אוהב לראות את זה אבל לא לקרוא את זה). הספרים היחידים שהם לא פנטזיה שקראתי הם הספרים של דן בראון, וזה כי אני אוהב אוהב מתח שמתובל במדע/חידות/היסטוריה/פאזלים/דן בראון.

עריכה: בפרק 2 התכוונתי חדר הנחיצות, לא חדר ההעלמות

פרק 3
"רפארו!"
הם יצאו מהמשרד, והרמיוני תקנה את הדלת השבורה, כולאת בפנים את הזומבי.
"מה אנחנו הולכים לעשות?" היא שאלה. "זה לא יחזיק אותו הרבה זמן."
"את תגידי לי," אמר הארי. "לא קראת איך הורגים זומבים?"
"האמת שלא," אמרה הרמיוני והסמיקה. "לא חשבתי שוולדמורט ישתמש בזומבים, אז רק למדתי על החולשות של חיז"לים. וכמו שזה נראה, מה שחל על חיז"ל לא חל על זומבי."
"אוקי," אמר הארי. "אוקי. בואו נעבור בין חברי המועדון, נאסוף את כל חברי צ"ד ובכלל כל מי שרוצה לבוא איתנו ואז נלך לחדר הנ-"
הדלת נשברה. הזומבי הניף את אחת מזרועותיו המרקיבות ושרט את הארי בחזה.
"הארי, תגיד לי שהשריטה לא חדרה את הגלימה שלך!" ג'יני היתה על סף דמעות.
הארי לא ענה. במקום זאת, הוא הניף את החרב של גריפינדור ובלי גינונים מיותרים הוא קטע את אחת מרגליו של הזומבי, ולפני שהוא הספיק ליפול הוא קטע גם את רגלו השניה.
"בואו," הוא אמר.
הם ירדו במדרגות הנעות ויצאו למסדרון. לא היתה שם נפש חיה.
"אני לא אוהב את השקט הזה," אמר הארי.
"הארי, תרים את הגלימה." אמרה הרמיוני בקול שקט.
"מה?"
"תרים את הגלימה. אנחנו מוכרחים להיות בטוחים."
הארי הרים את הגלימה. עורו היה חלק ונטול שריטות. השריטה לא חדרה את החולצה שלו. הוא פשט את הגלימה ונשאר לבוש בג'ינס וחולצה.
"כדאי שגם אתם תורידו את הגלימות," הוא אמר. "הן מקשות עלינו לרוץ."
השאר צייתו.
משהו קר תפס ברגלו של הארי מעל הגרב. הוא החניק צעקה.
"הארי, על הרגל שלך!"
איכשהו הזומבי גרר את עצמו בעזרת ידיו.
"אינסנדיו!" צעקה ג'יני, מכוונת את שרביטה על הזומבי.
"זה לא יעבוד," אמרה הרמיוני. "אף אחד מהקסמים שלנו לא יעבוד עליו. הוא כבר מת."
ובלי להתעכב יותר מדי, הארי הניף את החרב וקטע את אחת מידיו של הזומבי. היד השניה הפסיקה לזוז.
"זהו זה," הוא אמר. "צריך לקטוע להם 3 גפיים. זו הדרך היחידה להרוג אותם."
"אבל מה איתנו?" שאל רון.
הארי הצביע בחיוך על חליפות השריון שהיו זרועות בטירה. כל אחת מהן החזיקה נשק כלשהו.
רון כיבד את עצמו בחרב שתי-ידיים גדולה, נוויל לקח כוכב-שחר, הרמיוני לקחה 2 פגיונות ארוכים וג'יני לקחה חרב קצרה.
"אנחנו מוכנים," אמר הארי. "בואו נלך לאסוף תלמידים."
שעה מאוחר יותר הארי, רון, הרמיוני, נוויל וג'יני היו בקומה השביעית במסדרון של חדר הנחיצות, עם עוד כ30 תלמידים שהצליחו לאסוף. מבירור קצר התברר שכל התלמידים של סלית'רין ששרדו התבצרו בחדר המועדון שלהם עם פרופסור סלגהורן. מכל הבתים היו תלמידים שהעדיפו להישאר בחדר המועדון שלהם עם מורים. מסקירה של הטירה נראה היה שלמעלה ממחצית מהתלמידים ויותר מרבע מהצוות הפכו לזומבים או נהרגו.
הרמיוני כחכחה בגרונה כדי להרגיע את ההמולה. "אנחנו חייבים לבדוק אם נדבקתם לפני שניתן לכם להיכנס."
הרעש חזר. "מה את מציעה? להפשיט אותנו?"
"לשמחתנו יש דרך פשוטה יותר." בגלל שהרמיוני היתה ממונה על לחפש תלמידים מסלית'רין כשהם התפצלו, היא גמרה די מהר כי אף אחד מהם לא היה מעוניין. לכן היא נכנסה לחדר הנחיצות, שברוב טובו הפיק לה ספר על זומבים.
"יש לחש די פשוט שיאפשר לנו לגלות מי נגוע. תסתדרו בשורה."
אחד אחד היא הצביעה את שרביטה על כל תלמיד ותלמיד ואמרה "סִיאַפוּ!" אם התלמיד היא נקי, דבר לא קרה. אם הוא או היא היו נגועים, אז מיד חלק בגוף שלהם החל לזהור באדום, החלק שממנו התפשט הנגע. עשרה תלמידים היו נקיים. שאר העשרים היו נגועים, רובם עם יותר מנשיכה או שריטה אחת.
"מה עכשיו?" שאל אחד מקבוצת הנגועים.
"אני נורא מצטערת," אמרה הרמיוני עם דמעות בעיניה. "לפי הספר אין שום תרופה. אני לא יכולה לתת לכם להיכנס. אתם תסכנו את כולנו. כדאי ש-" מחצית מהנגועים התמוטטו על הרצפה. ואז המחצית הנותרים.
"תיכנסו!" אמר הארי. חלק מהמתים כבר התחילו להתרומם.
"מהר!"

nigi · שליחה על ידי **nigi** » 24/10/2011 , 19:12

טוב קוראן, דעתי המלאה על הסיפור שלך -
עכשיו כשטרחתי לקרוא אותו, אתה כותב מעולה, לפחות לדעתי.
הרעיון הכללי לא משהו לדעתי, ואני לא חובב של זומבים

Kroen · שליחה על ידי **Kroen** » 24/10/2011 , 19:15

תודה, רק הבעיה שאני לא יודע להאריך. בפאנפיק זה עוד סבבה אבל זאת הסיבה שכל הספרים שניסיתי לכתוב נחלו כישלון מוחץ. הספר הכי ארוך שכתבתי הגיע ל120 עמודים, אבל פשוט הפסקתי כי ידעתי שסופר "רגיל" היא יכול לעשות מזה 600 עמודים... (וזה גם היה די גרוע ומשעמם)

nigi · שליחה על ידי **nigi** » 24/10/2011 , 19:19

אתה מאוד רץ...
יכלת לתת לפחות שלושה פרקים על חיי הבית ספר שחזרו להם, ורק אז להתחיל את הפלישה